בוקר טוב עולם

שנים פינטזתי על Road Trip בארה"ב. שנים לא עברתי אפילו את שלב התכנון הראשוני. אז ב - 26.03.2018  קניתי כרטיס טיסה לכיוון אחד - תל אביב - ניו יורק. לבד.

כמה פרטים יבשים למי שלא מכיר. אני יאיר. בן 33 ומשהו. נולדתי וגדלתי בקרית ארבע, הייתי דתי, למדתי בישיבה תיכונית, הורדתי תכיפה, הייתי בהנדסה קרבית, גרתי בירושלים, למדתי באריאל, גרתי ברמת גן, הייתי הייטקיסט ואז טסתי. 

הגעתי לניו יורק ב 14.06.2018. פעם ראשונה בארה"ב. אחרי שבוע של פנאן התחלתי להרגיש את הקוצים. ידעתי שלא ישתלם לי לשכור אופנוע, אז פתחתי Craigslist (יד-2) והתחלתי לחפש.

אין לי הרבה ניסיון עם אופנועים. עבדתי כשליח על קטנוע אחרי הצבא, ושדרגתי את הרישיון למעל 500 קצת לפני הטיסה. מעבר לזה- גורנישט.

אחרי כמה אופנועים שראיתי מצאתי אותו. Kawasaki Versys 650. שנת 2008, 12,000 ק"מ (7500 מייל). טוב לכביש, בסדר לשטח, יחסית זול, ומגיע עם ארגזי אחסון מאלומיניום שהבעלים הראשון הרכיב, וקסדה!

לא צריך ללכת לדואר, חתמנו את העסקה במקום. הייתי מאושר.

יום למחרת קפצתי ל DMV (משרד הרישוי) כדי לרשום את האופנוע על שמי. ואז הבנתי שזה הולך להיות מסובך (חוסר תכנון כבר אמרתי?).

תקנות משרד הרישוי שונות ממדינה למדינה, ובניו יורק לא פשוט לרשום רכב על שמך (ולקבל ביטוח + לוחית רישוי) אם אתה לא אזרח אמריקאי. לא אלאה בפרטים, אבל ביליתי שבוע נוסף בביקורים יומיים ב DMV.

אחרי שבועיים בניו יורק החלטתי שדי. קיבלתי רישיון נהיגה זמני. ה Title של האופנוע (מסמך המוכיח בעלות על הרכב, איתו ניתן למכור את הרכב, לעבור איתו לארץ אחרת וכו') היה אמור להישלח בדואר עוד כמה ימים, אבל היה לי Title זמני וזה הספיק לי כדי לברוח מהעיר.

ב 26.06 נסעתי צפונה, עברתי בחנות לציוד מחנאות, יצאתי מהחנות עם עגלה מלאה בכל טוב. המוכר, שראה את הקסדה שלי, שאל אם אני הולך להעמיס את הכל על אופנוע. אחרי שסיימתי להעמיס חזרתי אליו ונתתי לו את תיק הגב הקטן שאיתו הגעתי לניו יורק. לא הייתי צריך אותו ולא היה לי מקום :)

הערב התחיל לרדת. בערים אין הרבה מקומות לקמפינג, היער שהייתי אמור לישון בו היה די רחוק מהחנות. זאת הייתה הרכיבה הראשונה שלי בלילה, ומחוץ לעיר.

לא הייתי ממש מוכן לזה, לא היה לי הרבה מיגון (חוץ מקסדה וג'קט) או בגדים חמים (כשרוכבים על אופנוע ביער קר! גם בקיץ), הציוד שהעמסתי שינה לגמרי את האיזון של האופנוע על הכביש, ופתאום קלטתי שבכבישים בין עירוניים בארה"ב אין תאורה. אבל היער היה ענק, הכביש מפותל ואני הייתי בעננים.

הקמפסייט לא היה באמת קמפסייט. הגעתי לפארק קטן בעיירה קטנה על גבעה באמצע היער. הפארק היה ברחוב הראשי של העיירה, מאחורי המשרד של השריף. היו בו מתקנים לילדים, מגרש כדורסל, וקצת דשא. שאלתי מישהו שעבר שם אם אפשר לעשות שם קמפינג. הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו.

השעה הייתה 22 או 23, הקמתי את האוהל בקצה הדשא, מנסה להתרחק כמה שיותר מהרחוב. שמתי שעון ל-6 כדי לברוח משם מוקדם. ותהיתי כיצד באמת אתעורר. 

מרוב עייפות לא צילמתי שם כלום. אז היה התמונות של הקניות..

לפני

ואחרי