ייאוש
טוטאלי.
היום דווקא התחיל באווירה טובה.
יצאתי מהקמפסייט ליד הפירמידות המדהימות שבמקסיקו סיטי - Teotihuacan, מאושר, כמעט בלי צרות בחיים. חוץ מכמה בעיות זניחות אצל פיט (האופנוע הנאמן שלי) הכל היה בסדר.
התחלתי להתגלגל לכיוון אי הבובות המתות - The Island of the Dolls - La Isla de las Muñecas. אי קטן ומפחיד שתלויות בו אלפי בובות קריפיות בטירוף. לפי הסיפור, האיש שגר באי, תלה את הבובות כדי להפחיד ולהבריח רוח של ילדה שמתה באי. הנה כמה תמונות.
בבוקר שמתי לב שפיט מתניע עם קושי. חשבתי שזה הקור. לא ייחסתי לזה חשיבות.
בפרברי מקסיקו-סיטי העמוסה זה קרה.
ביציאה מהרמזור. בלי אזהרה מוקדמת. אין חשמל. פיט מת.
הידרדרתי בקושי לשול וניסיתי עוד כמה פעמים להתניע. כלום.
הכביש היה רחב ועמוס מאוד. ומישורי. בחור גרמני שרכבתי איתו כמה שבועות ובדיוק נפרדו דרכינו, לימד אותי איך להתניע אופנוע בלי חשמל (להקפיץ קלאצ'). זה לא עבד.
חשבתי לבקש ממישהו כבלים, אבל לא היה מצב לעצור שם רכב, לא היה שול לכביש.
החלטתי לנסות את הטריק של אולף שוב (הבחור הגרמני). אולי בירידה זה יעבוד. גררתי את האופנוע בדחיפה לאט, ליציאה הראשונה מהכביש הראשי.
אני עולה על פיט. מעביר לשני, ודוחף עם הרגליים. הכי חזק שאפשר. סוחט את הסטארטר, זורק קלאץץץ'!
ו…. אי אי אי אי בום! אני נעצר וה"ירידה" נגמרת.
נו שוין. ניסיתי.
אני מחכה בצד הכביש ועוצר שני אופנוענים. אחד מהם ממש נחמד ואומר לי שבהמשך הרחוב יש גראג' של אופנועים. מעולה!
אני משאיר את פיט שם. התיק הגדול שלי אפילו לא קשור לאופנוע. לא ממש אכפת לי.
אני הולך ברחוב צדדי. וחושב על כל הבעיות של פיט:
לאחרונה גיליתי שהמזלג הקדמי נוזל.
הגיר לא מעביר הילוכים חלק.
הברקס האחורי ננעל לי לא מזמן - באמצע נסיעה כשמאחורי 3 אופנועים (אולף, מרקוס וג'ונס). זה נבע ממיקום חסר אחריות ולחלוטין מטומטם של צינור אחסון שהרכבתי. בסיבובים חדים ובקפיצות האופנוע ירד והצינור פשוט "ישב" על צינור אחר של נוזל הברקס וגרם לנעילה.
בעיית קירור - אני רוכב ללא טרמוסטט מצפון מקסיקו.
חשמל - הבעייה הנוכחית. זו יכולה להיות בעייה בכל אחד מחלקי מערכת החשמל (סוללה, אלטרנטור, סטטור, כבלי החשמל).
בטיול ארוך עם אופנוע התקינות של האופנוע קריטית בדיוק כמו הנעליים. לי אין הרבה ניסיון עם זה. לפעמים זה גרם לי לפגוש אנשים שעזרו לי ומהר מאוד הפכו לחברים. לפעמים זה היה מאתגר ולפעמים פשוט מעצבן.
אני מחפש את מוסך האופנועים. וחושב איך זה יהיה לטייל רק עם מוצ'ילה.
אני מגיע לסוף הרחוב, לא מוצא שום דבר שימושי. מתיישב על המדרכה והראש מתחיל לרוץ. אני קונה מגנום בדרך חזרה לפיט. 20 פזו.
מרחוק אני רואה התקהלות.
אני מחיש את צעדי בדאגה.
ואז אני מזהה מרחוק את הבחור ששלח אותי למוסך. עם 2 חברים. אחד מהם עם רכב וכבלים! איזה מלך!
אנחנו מתניעים את פיט. משוחחים קצת, בעזרת חבר שלו שיודע אנגלית, והם מציעים לי ללכת לאוטו-זון. החנות שבה קניתי את המצבר, להחליף אותו (הוא עדיין באחריות!). רעיון מצוין!
אני נפרד מהם לשלום ורוכב לאוטו זון הקרוב, שוב דרך העיר המקוללת. מיליון מחשבות רצות לי בראש וברגע של חוסר תשומת לב אוטובוס נותן לי קטנה ומפיל אותי.
כל מה שאני חושב עליו זה איך אני ממשיך את הטיול.
מה אני עושה עם פיט.
מאז הקורס שלקחתי בקליפורניה (רכיבת שטח) אני רוכב יותר ויותר בטבע. פיט פחות מתאים לנסיעות כאלה. ואני לא יודע בכלל אם וכמה זמן ייקח לתקן אותו.
אני מגיע לאוטוזון. מחליף את הבטריה. עם קצת עזרה מעובד נחמד בשם "חוזה".
בסביבות 16 אני יוצא מאוטוזון לכיוון קמפסייט באיזה שהוא פארק לאומי ליד מקסיקו סיטי. התנועה נוראית כרגיל. אי הבובות המתות כבר לא יהיה היום. בדרך אני עוצר בדוכן קסדיות נפלא. אני אוכל ורוקד עם מלא מקסיקנים בצד הכביש.
אני מגיע לקמפסייט בשלום. ומגלה שאין כניסה לפארק לאופנועים. המרחק מהחניון לקמפסייט - 2 קילומטר. בעלייה.
אני מבקש מהבחור בקבלה שיברר אם אולי אפשר להכניס את האופנוע רק כדי לפרוק ציוד ולהוציא.
אני רואה עוד אופנוע בחוץ ומתחיל להריץ את האופציות בראש. לצעוד 2 קילומטר עם כל הציוד בגשם זו לא אופציה.
הכלבים החמודים של הפארק משעשעים אותי בנתיים.
אחרי חצי שעה (או שעה?) הוא קורא לי.
הוא דיבר עם הבוס. אפשר להיכנס עם האופנוע. ולהישאר איתו שם!
עוד מעט 20:00. אני בטח אבלה את הלילה באוהל. קר פה. גובה - 2900 מטר. קצת יותר גבוה מהחרמון. וכמו תמיד בגובה - כל פעולה גורמת לך להתנשף.
הידיים שלי מריחות מתוק-חריף-מלוח-מוזר. הכאב מהזריקה שעשיתי לפני כמה ימים עבר כמעט לחלוטין. אני יושב ליד המדורה בליל ירח מלא, עם מוזיקה וקפה. הרוח סובבת סביב המדורה ומדלגת עלי שוב ושוב באלגנטיות. אני בוהה בלהבות משתוללות ונרגעות. בעצים שנכנעים לאש, גם הרטובים. אני מרגיש שכל מה שסביבי מתאחד ושוטף אותי באנרגיה משיבת נפש. אני מוקסם מהרגע הזה.
Buy high-quality 3D printers in India offered at unbeatable charges. Our state-of-the-art online 3D printers ship distinctive 3D printing results at pocket-friendly prices. In the late nineteenth century Thomas Edison used carbon fibers as a filament in gentle bulbs. The Union Carbide Corporation through the Fifties was the primary to find the energy advantages of carbon fiber and what could possibly be} achieved by way Duvet Inserts of completely different processing methods.
ReplyDelete